נדמה שמקורו של השוקולד שפועל עלינו בדרכים מסתוריות הוא בעצם באגדות הקסומות, אולם אם תרצו, האמת היא שתחילתו בפולי הקקאו. עץ קקאו סטנדרטי יכול לגבוה עד ל- 12 מטרים אולם במטעי גידול מיוחדים מגבילים את גובהו לשני מטרים בלבד. מלקטים את תרמילי הפולים כשבכל אחד מהם ישנם 50 ופלי קקאו, מבקעים אותם ומוציאים את הפולים ומתסיסים אותם תחת קליפות שונות כולל קליפות בננה. ייבוש הפולים בשמש אורך כשבועיים וקולים אותם עד שיש להם 3% לחות, ולאחר מכן קל ביותר לפצח אותם ולהפריד באמצעות מכונה את הפולים מן התרמיל.
סוגים של קקאו וסוגי שוקולדים
ישנם שלושה סוגים לפולי הקקאו המדורגים על פי סדר היוקרה שלהם. הנדיר, המבוקש והיקר ביותר משלושתם הוא הקריולו המרכיב כ – 10% מתעשיית השוקולד. הזן המשמש את רובנו כיום מרכיב כ- 80% מתעשיית השוקולד, ושמו פורסטרו והוא הפורה ביותר. האחרון מרכיב כמובן את ה- 10% הנותרים מתעשיית השוקולד, ושמו טריניטריו – מדובר בהכלאה בין שני הזנים הראשונים.
מאיפה הכול התחיל?
היום אפשר למצוא שוקולד בפתח תקווה, אולם לפני מאות שנים ואפילו אלפים, הכול עוד היה חלום רחוק מאיתנו. בני המאיה כנראה היו הראשונים להשתמש בפולי קקאו, גם האצטקים השתמשו בו כמשקה מעורר (בתוספת צ'ילי, ותחשבו על זה...). היות ונחשב למעורר- שימש כמרפא כאבי בטן וכתרופה למחלות שונות. למרות שהטעם אז עוד היה מר- הסתגלו אליו והפכו אותו לטעם זמין.
האירופאים המתיקו סוד
השלב שבין משקה מר כתרופה ועד למאכל טעים ומפתה התגבש במאה ה- 16, כאשר מגלה הארצות דה סוטו הכיר לאירופאים את תוצר השוקולד. במאה ה-19, האנגלי ג'וזף פריי הציג את השוקולד כמאכל לראשונה, ודניאל פטר הוסיף לתערובת את החלב.
